"תנו לו גיטרה ומיקרופון והוא כבר מתנגן מעצמו..." מי אני?
ואלו תולדות חיי המקצועיים: 1977- שרות צבאי בתזמורת חייל האוויר תחת שרביטו של אריך טייך האגדי. 1980-1989 נגינה בגיטרה באס עם דני סנדרסון, דיוויד ברוזה, שימי תבורי, אריק לביא, יוסי בנאי, שלמה ארצי, אפי נצר ואמנים שונים. 1989- פינה בשם תן ג'אז עם גני תמיר בתכנית "זהו זה", פינה שהפכה למופע 1990-2010 הופעות כזמר ונגן בפסטיבל מספרי סיפורים,ייסוד של להקת ווקלית בשם 'מוסקט', הופעות באירועים פרטיים ועסקיים, תשדירי פרסומת- "המחיר נמוך מדי" מחסני חשמל, "היפר נטו", דיבוב ושירה בסרטים ("הנסיכה והצפרדע" " שרק 4") ועוד...
ועכשיו לסיפור חיי כפי שסיפרו לי שהתרחש באמת...
נולדתי בבית מוסיקאלי (אבי - אפרים וייל - עורך תכניות ברדיו, והיה המלווה של רבקה מיכאלי, שושנה דמארי ואמנים אחרים רבים וטובים...) .אבי סיפר לי שכשעוד הייתי בשא"ש (בבטן של אמא שלי כמו שאומר שייקה מהגשש) הם הלכו להופעה של הזמרת גו'זפין בייקר שהייתה ידועה בכך שאימצה ילדים רבים. בתום ההופעה היא קיבלה זר פרחים ואז ירדה מהבמה וניגשה אל אימא שלי שישבה בשורה הראשונה,הצביעה על הבטן שלה ואמרה לה: "This baby is going to be a musician" וכך ינקתי את סודות המקצוע מאבי והבנתי שהחלום שלי תמיד הייה לעשות מוסיקה,לספק הומור כי אין כמו לראות אנשים שמחים וטובי לבב. עברתי ילדות מאושרת בגבעתיים ולמדתי גיטרה קלאסית. הפחד הגדול ביותר של אבא שלי היה שאמשיך להיות מוסיקאי ("כי זה לא מקצוע") וכי הוא בעצמו היה כזה. הוא הופיע אז עם מיטב האמנים כמו שושנה דמארי, רבקה מיכאלי, אורי זהר ואחרים... וכמו כן הייה מפיק בכיר ברשות השידור...ותמיד אהבתי להציץ לחזרות ואין ספק שנפגעתי ונדבקתי בחיידק המוסיקה.
בתום ביה"ס היסודי אבי ממש רצה שאלך ללמוד חקלאות בכפר הירוק (רק לא להיות מוזיקאי כמו שאמרנו) אבל יוזמה זו לא נשאה כל פרי. לאחר שאבי הבין ששום דבר לא יצליח לצמוח אצלי מצאתי את עצמי בתיכון המוסיקלי "תלמה ילין" במגמת המוסיקה (הייתי חזק בייחוד בהפסקות כשהייתי מלווה את עצמי ואחרים על פסנתר בלי שלמדתי אפילו תו אחד על הכלי). ניגנתי גם טרומבון ב"פילהרמונית הצעירה" ובתזמורת הנוער של ראשון לציון וכבר אחרי שבועיים שלמדתי גיטרה התחלתי להופיע וללוות זמרים בצורה מקצועית.
בצבא התקבלתי אחר כבוד לתזמורת חייל האוויר שאותה ניהל רב סרן אריך טייך - או כמו שהוא אמר "המנצח שתמיד מנצח"...העונש שלנו היה להקיף את המפקד 10 פעמים (הוא היה עב בשר האיש...). איתי בתזמורת היו נגנים מהשורה הראשונה כמו ארז נץ הגיטריסט, עמיקם קימלמן שמכהן כיום בתור המנהל של בית הספר "רימון" למוזיקה עכשווית ומשה לוי המעבד איש הקלידים והשותף רב השנים של היוצר האגדי שלום חנוך. בתזמורת הופענו עם המון אמנים מוכרים ואהובים כמו צביקה פיק, עוזי חיטמן ז"ל, יהורם גאון בועז שרעבי ואחרים... עם סיום הצבא נסעתי לחו"ל והקמתי להקה עם ארז נץ.
עם חזרתי לארץ הופעתי עם ננסי ברנדס ויוני נמרי, שימי תבורי ואחרים.
ב-1980 המתופף דובי קיזלשטיין שהופיע עם דני סנדרסון בלהקת "דודה". פנה אל ארז נץ ואלי ושאל: "בא לכם להופיע עם דני סנדרסון?" "רוצים" אמרנו. "אז תקנו תקליט שלו". במשך 7 שנים רצופות הופענו עם דני בשתי הפקות שלו שנקראו "בגודל טבעי" ו"חף מפשע" וכמו שדני הייה מציג אותי ("על הבאס אילן וייל, אילן ניגן עם להקת החיפושיות עד שמישהו הוריד את התקליט" או "לאילן וייל נולדה בת.... אשתו לא יודעת מזה....").
לאחר שהסתיים פרק הסנדרסון בחיי פרצה מלחמת לבנון הראשונה. וכך במהלך המלחמה נפגשתי עם המוסיקאי עידן סוכובולסקי וכתבנו גרסא לשיר BABY IT'S COLD OUTSIDE של קול פורטר שקראנו לה "בייבי יש סקאד בחוץ" ופנינו להפקת התכנית "זהו זה".
וכך נולדה לה פינה חדשה בשם "תן ג'אז" שהייתה מין שיר שהוא בעצם סיפור וכך הפך "HIT THE ROAD JACK" ל-"אל תתן צ'ק" ו"TEA FOR TWO" ל-"תה לשני, ושני לתה" ומצאנו דמות נשית וזמרת מדהימה וייחודית בשם גני תמיר וטכסטים שנונים של קובי לוריא וביחד ביצענו את הפינה בתכנית "זהו זה" שבה היינו מחליפים דמויות, תלבושות פיאות ופרטים. עם הרבה הומור...
לאחר מכן השתתפתי במספר הצגות ילדים כמו "אבא עושה בושות" לפי סיפרו של מאיר שליו כשבתפקיד הראשי כיכב אלי גורנשטיין ואני גילמתי שם שלוש דמויות: אורי - חבר של אפריים, בעל המסעדה יהושוע, והמורה פועה (בהסתערות חזיתית ותזזיתית לבמה חמושה בפאה נכרית ונעלי פלדיום - בקיצור מורה לוחמת). בד בבד הופעתי גם בפסטיבל מספרי סיפורים (עדין מספר לעצמי סיפורים לפני השינה ...וגם מאמין להם). והייתי ממציא כל מיני סיפורים ובדיחות מקוריות כמו:
"איך ציפורים משלמות מס?.....במקור."
"למה קוראים לדרמות הספרדיות טלנובלה? כי מרוב צפייה בתכניות האלה השכל בסוף נובל לה..."
"מה אומר עובד במחלקת התברואה לאשתו מתחת לחופה? הריח מקודשת לי.."
ובין אלפי אירועים לאנשים פרטיים ולמוסדות עסקיים המשכתי להופיע בערבי ג'אז בסמטא עם מיטב הנגנים ובערב יחיד שלי שנקרא "אופטימיות לא זהירה" שעליה כתבה הילה קומם, בכתבה מתוך אתר "הבמה":
"...אילן וייל הזכור מהפינה "תן ג'אז" ב"זהו זה", מהפרסומת ל"היפר נטו" ומההצגה "אבא עושה בושות" הוא אמן רב-תחומי: מוזיקאי, זמר, תמלילן ובדרן. וייל מנגן על טרומבון וגיטרה ובעל קול באס עמוק שמפיק חיקויים של תזמורת שלמה. הוא חבר לפסנתרן והמפיק המוזיקלי עידן סוכובולסקי ולנגן הקונטרבאס בן דנציג ויחד הם מעלים מופע מקורי המשלב בן מוזיקה להומור. המופע החדש משלב בין שירים מקוריים של וייל לבין להיטים של המוזיקאים האהובים עליו (גו'בים, נט קינג קול, סינטרה, לואי ארמסטרונג, ועוד רבים וטובים) בתרגומים חדשים ומקוריים שלו. עם נגיעות קטנות של הומור אינטיליגנטי, הבדיחות רובן ממטבחו הפרטי של וייל. וייל מפרגן לקהל, אוהב אותו, משתף אותו ומתקשר אתו בגובה העיניים. זהו מופע זורם וקליל, שמעלה חיוכים רבים)"
בשנים האחרונות אני מופיע בהצגה מוסיקאלית של להקת "טררם", שמורכבת משחקנים/זמרים/מתופפים בעלי כישרון רב, בתפקיד של קבלן מליין בשם מוני ממוני שרוצה להרוס לילדים את מגרש המשחקים שבו הם מתופפים ושרים. שם אני ה"איש הרע" בסיפור. וה'מוני' גם מרקד ושר.
ערב נוסף שבו אני משתתף הינו תכנית בשם "רק אתמול היה שלשום" שהוא מופע סטנד אפ סטירי מוסיקאלי שעובר דרך כל תחנות חיינו שאותו כתב יואל ריפל, שכתב להרבה אמנים כמו: דודו טופז, חנה לסלו, ועוד...
גם בשדה הפרסום נשמע קולי לא פעם בזמרירים כגון "המחיר נמוך מדי" וגם "היפר נטו" שבו כיכבתי לצידו של אלון נוימן...
כמו כן אלפי הופעות ושיתופי פעולה מוסיקאליים עם: דפנה ארמוני, יוסי אלפי, טוביה צפיר, ירדן בר כוכבא, איציק כהן, דן שילון, אפי בן ישראל, ורבים וטובים...
הנה כמה מהאנשים שממליצים עלי:
אנשי עסקים: מנכ"ל משרד האוצר מר יוסי בכר; מנכ"ל קופת חולים כללית; מר שוקי מדנס בעל חברת הביטוח מדנס, מארגני טקס פרס התעשיין המצטיין.
אומנים: רבקה מיכאלי, פיני גרשון, מני פאר, דפנה ארמוני, חנה לסלאו, אפי נצר, גורי אלפי, יוסי אלפי, צביקה הדר, אודטה דנין, טוביה צפיר, שלמה גרוניך, אלון אולארצ'יק ואחרים.
וחוץ מזה עוד הרבה אירועים, הופעות והקלטות מכל הסוגים או איך שאומרים, אני צריך רק גיטרה ומיקרופון והשאר... כבר מתנגן מעצמו.
